יופיו של החסד

"כולנו זקוקים לחסד
כולנו זקוקים למגע..

כולנו רוצים לתת
רק מעטים יודעים איך.. " (נתן זך)

מה זה בכלל חסד? מונח דתי? נוצרי? איפה הוא מתחיל? נראה שהשימוש במונח הזה רווח היום בקלילות, כשלא לגמרי נהיר מה הוא.
חסד עבורי זו אותה תחושה עילאית של מרחב.
מרחב של שקט, של טוב, של בריאה.
חסד הוא אולי, אותו כוח על, קוסמי שקיים שם תמיד, מאז ומעולם, אותו כוח מניע ביקום שלנו.
אמורפי. לגמרי. ומוחשי באותה מידה. כשמרגישים אותו, יודעים שאנחנו שם.
לפעול מאותו מרחב של חסד זו זכות עצומה וזו אפשרות זמינה לכולנו.
כולנו באים מאותו חסד, רובינו שכחנו אותו לאורך הדרך וכולנו יכולים לשוב ולהתחבר אליו שוב, תמיד, בכל זמן ומצב.
וכשאנחנו בחסד משהו מופלא מופיע-
מופיע שקט, תהומי, אינסופי. שקט פנימי שממנו הכול אפשרי.
מתוך השקט הזה מופיעה הבריאה, שלנו, את עצמנו. מתוך השקט מופיעה הבחירה. הכוח והיכולת שלנו לבחור. לבחור בעיקר את הפרשנויות שלנו וההתייחסויות שלנו לכל מה שקורה בחיינו.
מתוך השקט הזה מופיעה הנתינה. היכולת שלנו להיות בשביל האחר. לטובת משהו גדול ורחב מאיתנו, מעבר לצרכים שלנו.
מתוך השקט הזה אנחנו פועלים מדויק יותר, יכולים לראות מה נכון לנו.
מתוך החסד, השקט, אנחנו מתחברים לשמחה, ליצירה, לאהבה.
אז בעצם המפגש עם החסד הוא הזמנה, קריאה להתעוררות.
פעמון ההתעוררות אל עצמנו, אל חיינו. אל המחויבות שלנו אלינו.
באנו הנה כדי לזהור, נועדנו לזרוח. האור הזה, הזוהר הזה נמצא בנו, אין צורך לחפשו בחוץ.
החסד מאפשר לנו לגעת באור הזה, לפעול מתוכו. להתחבר אל האהבה הפנימית, זו שנותנת לנו כוח להיות מי שאנחנו כפי שהננו.
אנחנו עסוקים ביומיום ברעשים פנימיים וחיצוניים שמכסים ומסתירים את אותו ניצוץ, אנחנו עסוקים בכאבים ובהתרפקות עליהם ובינתיים זונחים את המטרה שלשמה באנו- לממש את עצמנו, להיות מופלאים.
החסד, כשנוגע בנו, הוא כמו קריאת התעוררות אל המימוש ומיצוי הפוטנציאל שהוא אנחנו.
והחסד הוא כאן! כל הזמן. ממתין לנו. בסבלנות אין קץ. מחכה שנתעורר.
קריאת התעוררות יכולה להופיע בכל מיני צורות.
לפעמים זו תובנה, מדיטציה, אהבה גדולה ולעיתים זה מופיע בכאב, במחלה, באובדן, בקושי , בהעדר שמחה.
אם נשכיל לראות שאלה סימני קריאת התעוררות , או אז, נוכל גם לקבל את המפתח. המפתח להיות מאושרים במי שאנחנו. להיות בחסד. להרגיש אותו, לפעול מתוכו.
כולנו זקוקים לחסד.
בכולנו קיים החסד.