על האמונה
לא לדתיים בלבד! כולנו מאמינים.
מאמינים בחופש שלנו, מאמינים בזכות שלנו לחיים טובים, מאמינים בכוחות שלנו, באנשים שאהובים עלינו.
אני מאמינה בכוחו של החסד, האל, היקום, הרוח הגדולה.
קראו לזה איך שראוי ומתאים לכם, יש בנו אמונה. בין אם זו אמונה בכוחות הטבע ובין אם זו אמונה בכוח גדול מאיתנו המניע את העולם, יש בנו אמונה.
אמונה זו היא היא השומרת אותנו חיוניים, פועלים, ממשיכים לנוע.
מצאתי כי המקום של האמונה גדול ומשמעותי מאוד בחיי ואין לכך כל קשר לדת או לביטוייה.
אני אישה מאמינה.
מאמינה בטוב, מאמינה בכוחות, מאמינה באנרגיה הקוסמית, מאמינה שמה שאנחנו שולחים החוצה – לו אנו גם זוכים פנימה.
מאמינה שיש לנו כוח לשנות את מציאות חיינו, מאמינה שיש בנו הכול ליצור את מציאות זו.
כן, זה לא קסם וגם לא בהכרח מיידי.
זו העקביות וההתמדה באמונה שיניבו פירות.
ברגעים שהחיים מאתגרים אותנו קשה מאוד להישאר מאמינים אך בקושי הזה טמונה גם העוצמה.
במקום הנמוך שאנו נמצאים טמון גם הפוטנציאל לקום. בכוחנו לשנות את התדר.
כשאני מתחברת חזרה אל כוח האמנה, אל כוח התפילה משהו מתחיל לקרות;
אני נושמת פתאום אחרת, קל לי יותר לחייך, אני יכולה אז לראות גם את הטוב ולהודות עליו.
היא תמיד שם – האמונה. ממתינה לנו שנתחבר אליה שוב, שנחזור ממחוזות רחוקים. כוחה תמיד שם עבורנו.
איזה יופי. יופי בפשטות, באמת, בניקיון.
אז שאו תפילה, ברכו את שיש לכם, בקשו עזרה ו- נקטו בפעולה.
הטוב כבר כאן, עם כל מה שיש, כפי שהוא.
אמן.