להיות מטפל
החיים נעים במעגלים, במעגליות.
מעגל החים סובב וחי ויוצר ושב וסובב.
למעשה כולנו מטופלים וכולנו מטפלים. חלקנו גם הפכנו את זה למקצוע, הלכה למעשה.
מבחינתי, זו אכן זכות גדולה לעסוק בליווי אנשים באשר הם עוברים.
כולנו חווים קשיים ומשברים, אובדן גם הוא חלק מהעסקה, פצעים, טראומות, חרדות, פוביות, מחלות פיסיות, כשלים רגשיים. אלה כולם הם חלק ממארג החיים בדיוק כמו השמחה, הפריחה, הטוב, ההצלחה, היצירה והשקט.
להכרתי, התבונה היא להיווכח ולהסכים לקבל שהכול קיים בכולנו, כל הזמן, בו זמנית.
אם רק נדע להשכיל ולקבל את הדברים כפי שהם, אם רק נוכל להפסיק לריב עם האמת הנוכחת כפי שהיא, אם רק ננשום בנחת.
פעם אני בתפקיד המטפלת ופעם המטופלת. במעגל החיים. סבה לי סביבי.
כמה טוב שאפשר לעזור, כמה טוב שאפשר להיעזר ואיזו ברכה זו שניתן להכיל את כל קשת הרגשות בו זמנית.
כמה טוב שהכול בסדר בדיוק כפי שהוא.
מותר לנו וראוי לנו שנקבל את התנודתיות, אין מקום להתנגחות עם המציאות, היא ממילא מתרחשת..
הכאב והקושי לא לוקחים מהשמחה, להיפך- הם מדגישים ומעצימים אותה.
כשאנחנו מטופלים, כאילו חלשים, או ברגעי חולשה, אנחנו לומדים מחדש להתחבר לעוצמות, ליופי, לכוחות שבנו. לומדים להעריך את כל הטוב שבנו מחדש, כמו ההתחלה.
הנפלא הוא ביכולת לעבור תהליך, להתבונן ולצמוח. לגדול למקום טוב יותר, מואר ושליו.
מקום של נתינה – ושוב במעגל.
נתינה היא קבלה היא נתינה.
וכן- כולם כולם, גם המטפלים, עוברים דרך היער השחור הפרטי שלהם. כדי שנוכל להתחבר לצניעות, לפשטות, לאמת.
אמר לי פעם מישהו שהוא לא רוצה יותר טיפולים ומטפלים ותהליכים. ואני הנהנתי , מבינה את הקושי שבזה ויודעת, יודעת שבשבילי ולעוד רבים, אין אחרת.
התהליך הוא העיקר, הדרך היא המהות ולא ניתן (וגם אינני מעוניינת) לחמוק ממנה. יתרה מכך, כשאני בהתנגדות לזה הקושי מחריף, לא נעלם. כשאני מקבלת, מחבקת את הקושי, או אז הוא גם מתרכך, נרגע ואני שוב ממריאה.
פשוט.
הדרך, על כל מהמורותיה, יפה ונפלאה ואני מלאת כבור וההערכה לה, לדרך.
דרך המודעות.
דרך הגדילה.
דרך התובנה.
יפי הדרך המאירה והמוארת המחברת אותי להכרת תודה על חיי, על כל המכלול בהם.
מחברת לסליחה עמוקה, מרפאה, מרגשת עד דמעות.
מחברת אותי לפשטות, ליופי, לאמת.
אמן.